זעפרן הוא תבלין המופק מהצלקת של פרח הזעפרן, זן של פרח הכרכום.
מוצאו הידוע של הזעפרן הוא צפון הודו (קשמיר),
ומשם נדד והגיע גם לארצות ערב ולאירופה.
תבלין הזעפרן נמכר בצורת אבקה או בצורתו המקורית, שהיא חוטים כתומים-חומים. מקור השם מהמילה אספר כלומר צהוב בערבית,
ומכאן נגזר שם התבלין –זעפרן.
הזעפרן נחשב ליקר שבתבלינים, מחירו הגבוה של תבלין זה נובע מהקושי הרב בהפקתו, מאחר שכל פרח ממנו מופק התבלין פורח פעם אחת בשנה בלבד,
בכל פרח ישנן שלוש צלקות והן נקטפות אך ורק באופן ידני.
השימוש בזעפרן ידוע כבר מימי קדם, הן לצורך בישום ותיבול והן למרפא ואף ידוע כאחד מסממני הקטורת. בימי הביניים התייחסו לזעפרן כאל סם המשרה אהבה, כתרופה למחלת הנפילה ולטיפול בכאבי עיניים.
במטבח נהוג להשתמש בו בעיקר כתוספת לתבשילים ומרקים שונים, כמו למשל, בהכנת ריזוטו איטלקי. הוא מהווה גם מרכיב מרכזי בליקר סטרגה. תבלין הזעפרן משמש גם להכנת מאכלים פרסיים כגון פאלודה וגלידה פרסית המבוססת על התבלין ונקראת גם "גלידת זעפרן". השימוש בזעפרן נפוץ גם בהרבה מאכלים הודיים ומרוקאים.
